קיזוז "כופר חניה" מהיטל השבחה

לפני עשר שנים רכשה חברת ש.א.ד השקעות שתי יחידות מרתף ברחוב ריינס בתל אביב, בשטח כולל של 105 מ"ר. כעבור ארבע שנים, ב-2003, אושרה תוכנית בנין עיר (תב"ע) המכונה "ע-1 מרתפים". תב"ע זו, בניגוד לקודמתה, איפשרה שימושים משרדיים בשטחי מרתף בתנאי שלא יגרמו מטרד למגורים - מה שהביא לעלייה בשווי המרתפים שרכשה החברה, ולדרישה שהגיעה מטעם הוועדה המקומית לתכנון ובנייה לשלם לה היטל השבחה.

אבל התב"ע כללה הוראה שלפיה הוועדה רשאית להתנות את השימוש המשרדי בקיום תקן החניה הנדרש למשרדים האלה בתחום המגרש. לאור האמור טען השמאי מטעם חברת ש.א.ד כי לבניין ברחוב ריינס אין תקן חניה ולא ניתן להקים חניה נוספת בסביבה - ולפיכך, אם החברה תרצה לממש את ייעודי המשרד של המרתפים, יהיה עליה לשלם לעירייה תשלום המכונה "כופר חניה" - וכי יש להפחית את תשלום הכופר מהיטל ההשבחה. לפני שנמשיך בהצגת המקרה, ננסה להבין מהו בעצם "כופר חניה". מדובר במנגנון שנועד להתגבר על קושי שהתעורר במקרים שבהם לא ניתן ליישם את תקני החניה שקבועים לייעודים השונים (מגורים, משרדים ומסחר). על פי המנגנון, הוועדה המקומית רשאית לפטור את מבקש ההיתר מהתקנה בפועל של החניה, ובתמורה לחייבו להשתתף במימון "קרן חניה", שתפקידה להקים חניונים ציבוריים בסביבת הנכס.