ויתרתי על פינת הקסם בפוטנציה שלי

חלומות בהקיץ מלווים אותי על הטוסטוס, וכך בין רמזור לרמזור, חיוכי החולמני מבצבץ מבעד לקסדה, וליבי פועם בחוזקה. אני בדרכי לדירה המרווחת-המוארת-הענקית-העורפית-המקסימה - פינת הקסם בפוטנציה שלי. "שקיעה ורודה בין הגגות", ואני כבר מדמיינת את עצמי מתמזגת עם שקיעת העיר על מרפסת בורגנית שלווה, גופי רוכן קדימה, כוס יין בידי ושיערי מתנופף ביחד עם עצי השדרה.

אני שואפת אל קירבי עמוק עמוק את אגזוזי הטוסטוסים שלפני - תל אביב יקירתי, הריני מוכנה למלא את עצמי בך, למלא אותך בעצמי, לגור בדירת חלומותיי שחבל לפספס אותה - לרציניים ולמבינים בלבד מראים אותה ביום א' בין שבע לשמונה בערב.

בטוחה בעצמי, ובטוחה עוד יותר בתקווה שהמרצפות הצבעוניות של הדירה הזו יעטפו ברוך את רגליי היחפות מעתה והלאה, אני מחנה את הטוסטוס מתחת לעץ (נפלא, יש גם צל), וכמעט מרחפת אל הכניסה. וכי מה עוד יכולתי לבקש? שלמה המלך פינת גורדון. "2 חדרים ענקיים, 2 מרפסות, 3 כיווני אוויר ואחד מזגן אלוהי".

כבר על המפתן ריחופי המתרגש התרסק. עשרות עיניים מתרוצצות בתוך הדירה שלי, ורק עיניי קפואות, נדהמות. בועת החלומות בהקיץ שלי נופצה, ונחרדתי לגלות שיש עוד הרבה חולמים בהקיץ כמוני – סטודנטים, סטודנטים לשעבר, זוגות, שותפים, תל אביביים, טרום תל אביביים, גבוהים, נמוכים, מגניבים, מנסים להיות מגניבים, מנסים בכוח להיות מגניבים - וכל אלה נמצאים בתוך הדירה שלי. לא הצלחתי לפלס דרכי אל המרפסת וכבר עמד המשפט הצורם, המרגיז, המאכזב, מהדהד בין החדרים – "זה כבר לא אקטואלי".