על מה חותמים ההורים כשהילדים לוקחים משכנתא

זוג צעיר בשנות העשרים לחייו מגיע לבנק למשכנתאות ומבקש הלוואה לצורך רכישת דירה. בדיקת מקורות ההכנסה של הזוג מגלה כי הם אינם מספיקים לצורך החזר תשלום חודשי בתנאי המשכנתא שאותה הם מבקשים. פקיד המשכנתאות דוחה בנימוס את הבקשה להלוואה. כעבור כמה ימים חוזר הזוג הצעיר לבנק, הפעם מלווה באביה של האישה, שמצהיר כי הוא רוצה לסייע לבתו ובן זוגה לרכוש את הדירה. אם כך, אומר לו הפקיד, אנחנו רוצים שתהיה לווה נוסף בהלוואה שייקחו הילדים.

לפני כשבועיים ניתן בבית המשפט המחוזי בחיפה פסק דין מעורר מחלוקת, שנתן לגיטימציה לנוהג זה של הבנקים למשכנתאות - להחתים אדם שלא נהנה ישירות מכספי ההלוואה, על הסכם לווה נוסף. פסק הדין קבע כי "הורים או קרובי משפחה אחרים המבקשים לעזור לזוג צעיר לרכוש דירה, יש לאפשר להם לעשות כן".

השופטת שולמית וסרקרוג הסבירה כי במצב החברתי-כלכלי הקיים, חוזה בין בנק ללווה נוסף הוא צורך של הצרכנים, וכי "דווקא מן ההיבט הכלכלי אין למנוע מהבנק - כגוף פיננסי המספק שירות כזה - לנקוט אמצעים סבירים להחזרי הלוואות שנלקחו". בפסק דינו ביטל המחוזי פסק דין קודם של בית המשפט השלום, שקבע כי מוסד הלווה הנוסף נוצר במטרה להתחמק מתחולת הוראות חוק הערבות המקנות הגנות לערב להלוואה, ולכן אין לתת להסכם זה תוקף.

עו"ד גבי מויאל-מאור, שותף במשרד המבורגר עברון ומומחה לדיני בנקאות, מצדד בקביעת המחוזי. לדעתו, "כל עוד מדובר בהחלטה מושכלת ומודעת של אדם להצטרף להסכם הלוואה כלווה נוסף, אין בכך כל פסול או מלאכותיות. מוסד הלווה הנוסף מאפשר לאנשים רבים יותר להגשים את חלומם לרכישת דירה, תוך הקטנת הסיכון של הבנקים לאי עמידה של לווים בתשלומי המשכנתא, ותוך הפחתת עלויות המימוש של הלוואות שלא שולמו, הן לבנק והן בעקיפין לציבור בכללותו".

מויאל-מאור מסביר כי לעתים, כשהבנק סבור כי כושר ההחזר של הלווים אינו הולם את ההלוואה המבוקשת על ידם, הוא אינו מסתפק בערבים מתאימים להלוואה אלא דורש לצרף לווה נוסף כתנאי להלוואה. הברירה העומדת ללווים במקרה כזה היא לצרף לווה נוסף, או לוותר על ההלוואה.

לעומתו, עו"ד ד"ר רוי בר-קהן ממשרד בלושטיין, בר-קהן, ציגנלאוב ושות', מחבר הספרים "ערבות" ו"דיני הגנת הערב", חושב שיש להתייחס למוסד הלווה הנוסף בחשדנות. פסק הדין של המחוזי, הוא אומר, ניתן על רקע נסיבותיו עובדתיות מיוחדות, שבמסגרתן הלווה הנוסף הודה בהליך קודם בחבותו כלווה ואף שילם בפועל מכוח חבות זו. כמו כן, בית המשפט סבר כי עקרון היידוע קויים באותו מקרה, והלווה הנוסף ידע, הבין והסכים למעמדו ולהתחייבותו.

לכן, סבור בר-קהן, "בית המשפט אינו מכשיר בהכרח את מוסד הלווה הנוסף, ואינו מכיר בו באופן גורף. אני תומך בהסתייגות העקרונית מהשימוש במוסד הלווה הנוסף. הבחינה של החיוב ושל זכויות החייב צריכה להיות מהותית ולא בהתאם לכותרת 'ערב' או 'לווה נוסף', שהבנק מעניק לה. ייתכנו מקרים שבהם אכן ניתן יהיה להכיר בלווה נוסף, אך אלה יהיו חריגים ביותר, וגם בהם, רצוי למצוא חלופות אחרות שיתאימו את מעמדו של החייב להגנות המהותיות שלהן הוא זכאי על פי הדין".