Home RSS
Real Estate
Cars

אנחנו חבורה

ליאת לוי // צילומים: ריאן עיתון תל אביב
אנחנו חבורה


הם חולקים אידיאולוגיה משותפת, תפיסת חיים, קורת גג וחדר שירותים הם יודעים שיחד = כוח, ולכן הם מוכנים לסבול את הרעש ולהתמודד עם העובדה שכמעט אין להם פרטיות יצאנו לבדוק איך נראים חייהם של חברי שש קומונות בתל אביב, שקמו כדי לשמש אלטרנטיבה לחיים המנוכרים שבחוץ כתבה ללא מטרות רווח



בבניין משותף בשדרות ירושלים ביפו, בתוך בית יפואי מעוצב (עם מרצפות מצוירות לצד טפט פולני), חיים שישה צעירים -  סמי זיבאק, ליבה נאמן, רוגה קורן, בן סירוטה, סמר שקרא ועמרי גרשון -  יהודים וערבים, בוגרי תנועת הנוער סדאקה רעות. לאחר התיכון החליטו כולם להעניק שנה מחייהם הצעירים לטובת התנדבות חברתית. בין הפערים האידיאולוגיים והתרבותיים, הכוללים בין היתר את סוגיית הגיוס לצה"ל מול הסרבנות המצפונית, הם מנסים לנהל חיי שיתוף דו לאומיים ולפעול יחד בתוך הקהילה שבה הם שוכנים.
אני מאמין: הקומונה פועלת לטובת אידיאולוגיה שבראשה החיים המשותפים של יהודים וערבים בישראל. הקומונה מתנהלת מתוך אמונה שהקונפליקט היהודי-ערבי יכול להיפתר רק באופן דו לאומי, תוך שותפות בין שני הצדדים הכוללת חיים ביחד ועשייה חברתית משותפת.

"הפרויקט הכי גדול הוא המרכז היפואי לנוער", מספר סמי זיבאק. "מגיעים אליו בני נוער מיפו בגילאי 14 עד 20 הפועלים בתחומי אמנות פלסטית הכוללים צילום וגרפיטי, להקת היפ הופ רב לשונית (עברית, רוסית, אנגלית ועברית -  ל.ל), מסלול של תיאטרון ומפגשי שירה בערבית ובעברית". ונאמן מוסיפה: "המרכז מבקש לאפשר לנוער ביפו לבטא את קולו ומופעל כולו על ידי מתנדבים, חברי הקומונה ובוגריה".
חיי השיתוף: ללא ספק החיים כאן מיוחדים, בעיקר כי הם מאגדים בתוכם מנהגים מתרבויות שונות. "אוכלים מנזלה פלסטינית של אמא של סמי ופשטידות של אמא של עמרי", מספר זיבאק. "רבים בשתי השפות, שומעים מוזיקה של אום כולתום, וגם חוה אלברשטיין משתתפת בחגיגה". בנוסף לחיים המשותפים, החברים גם מתנדבים ועובדים ביחד אחר הצהריים: "אנחנו יחד ממש 25 שעות ביממה".
יתרונות: פיתוח עצמאות, היכרות עם אנשים מתרבות אחרת, יישום הערכים והאמונות בחיי היומיום. "אנחנו חיים את האידיאולוגיה במציאות", הם מצהירים בגאווה.
חסרונות: הקושי בלהסתדר עם מנהגים שונים של אנשים שגרים איתך. "רוב הקשיים בקומונה הם לאו דווקא כתוצאה משוני תרבותי אלא מאופי ותפיסות אישיות שונות", אומרת רוגה קורן. "אנחנו רבים גם על שטויות כמו כלים וניקיון וגם על סדר עדיפויות של חברים בקומונה, שלפעמים יוצר מצב של חוסר שוויון. מכיוון שיש רוב גברי בקומונה, מתקיימים גם ויכוחים רבים בין גברים לנשים שמקורם ביחסי כוחות".
זכויות מול חובות: כלים, ניקיון, להתחשב בזה שגרים איתך עוד אנשים, לא לשים מוזיקה עד מאוחר בלילה ולא לפגוע בפרטיות האחר אך מצד שני לכל אחד יש את הזכות להתבטא. מבחינת ההתנדבות יש הרבה בחירה. "מי שמוזיקאי יכול להתנדב במוזיקה -  יש לך את הזכות להתעסק במה שאתה אוהב", מציינת ליבה נאמן, "ומצד שני יש מחויבות להתנדב. אתה צריך להקדיש את כל כולך לחיים בקומונה וזו החובה".
מה אומרים השכנים: לחברי סדאקה רעות יש שכנים יהודים וערבים. "יש תחושה של שכונה מבחינת זה שכולם קונים באותה המכולת", מציינת החבורה, "אבל אין ממש אינטראקציה עם השכנים". למרות זאת, ממש לא מזמן יצאו חברי הקומונה למבצע משותף עם השכנים לחילוץ חתול מהגג.
יום בחיי: חוץ מ"יום קומונה", המכוון להעשרה ולמידה, החברים יוצאים לסיורים משותפים כמו מסיק זיתים בשטחים וסיור בגדר ההפרדה, ועוברים הרצאות של קואליציית נשים לשלום והכשרה מקצועית להנחיית קבוצות. "בדרך כלל אנחנו אוכלים כל בוקר קורנפלקס בקומונה, כשלכל אחד יש חלב אחר: רגיל, אורז וסויה", מספר סמי, "ובצהריים אנחנו אוכלים חומוס בחוץ".
כרטיס כניסה: כל אדם שחשוב לו לתרום בכל הקשור בשותפות יהודית-ערבית ("אנחנו מקבלים בברכה גם בעלי חיים", הם אומרים).
חוק בל יעבור: אסור למצוץ/ לשתות מהבקבוק (למילים למצוץ ולשתות בערבית יש משמעות זהה).
הפריט הכי משונה: שירותים באמצע הסלון וטפט פרחוני בשיק פולני שמכסה את קירות הדירה היפואית.




ששת הפעילים בקומונה של הצופים בדרך השלום בתל אביב הם חבר'ה אידיאולוגים בני 18, שדחו את הגיוס לצבא בשנה על מנת לתרום שנה נוספת לפעילות חברתית. לפני החיים המשותפים הם עוברים סמינרים והדרכות על מנת להתכונן לחיי השיתוף והמעורבות החברתית בקהילה.
אני מאמין: "בתור חלק מגרעין רעים של תנועת הצופים, גרעין המורכב מבוגרי תנועת הצופים הפועלים בעיירות פיתוח ובשכונות ברחבי הארץ, אנו משתלבים בקהילה ומתנדבים במסגרות החינוך הפורמלי והבלתי פורמלי בכפר שלם", מסבירה מור שמעוני.
"האידיאולוגיה המרכזית היא פיתוח מנהיגות צעירה בשכונה, הענקת שוויון הזדמנויות בחינוך והפיכת שבט הצופים למרכז חינוכי, קהילתי וערכי בכפר שלם".
חיי השיתוף: חברי הקומונה -  כולם בוגרי תנועת הצופים -  מנהלים משק בית משותף, חולקים בתקציבים, מתנדבים באותם המקומות ומרכזים יחד את שבט הצופים "חצב" בכפר שלם.
יתרונות: זו פשוט מסגרת מאוד תומכת, שנותנת לכל אחד ללמוד הרבה מהסובבים אותו, מפתחת הקשבה בריאה ועבודת צוות נכונה וגורמת לך סוף סוף להבין שלא מדובר רק בך.
חסרונות: צריך להתחשב בכולם ולפעמים קשה לקבל החלטות בקבוצה גדולה.
חובות מול זכויות: מצד אחד, כל מה שנדרש מאחד נדרש באופן שווה מכולם. מצד שני, לכל אחד יש את הזכות להתפתח ולהתעניין בתחומים שונים משלו לפיתוח אישי -ריקוד, נגינה, תיאטרון וכו'.
מה אומרים השכנים: ש-קט!
יום בחיי: כל יום מתחיל באופן שונה, אבל בשעות הצהריים כולם חוזרים לארוחה משותפת ויוצאים לעיסוקים כמו ריכוז השבט, ישיבות צוות לקידום השבט, התנדבות בארגון צב"ע (צעירים בונים עתיד) והקמת פרויקטים קהילתיים שונים.
שלוש פעמים בשבוע כל אחד מבני הקומונה מתנדב בבית ספר יסודי בשכונה. בימי שני בבוקר הקומונה לוקחת חלק במכינת מנהיגות עד הצהריים, ומשם הופך היום ליום פרטי של החברים.
בימי רביעי בבוקר הקומונה עוברת "בוקר מחשבה", שמוקדש לבניית תהליכים שונים בכפר שלם ובשבט. בסופי השבוע הקומונה מתפצלת -  חלק סוגרים שבת בדירה וחלק חוזרים הביתה. מספר פעמים בשנה מתקיימים טיולים, מחנות, סמינרים והעשרות שכל חברי הקומונה יוזמים ולוקחים בהם חלק.
חוק בל יעבור: לא משאירים את הכלים בכיור יותר מיומיים ופעם בשבוע יוצאים ליום "כיף קומונה".
הפריט הכי משונה בבית: רמקולים גדולים מכוסים פרווה ורודה וכמויות מסחריות של טחינה גולמית.


הקומונות שלא תתפסו את חבריהן מחייכים למצלמה
סביר להניח שצורת החיים השיתופית נתפסת אצל התל אביבי המצוי כאנכרוניסטית, כזאת שמזכירה לו את הרעיונות הסוציאליסטיים שנדרסו על ידי קצב החיים הקפיטליסטי. אולי מהמקום הזה זאבי העיר הבודדים מחפשים מפלט, וקומונה היא לאו דווקא שם גנאי לחבורת צעירים חדורי אידיאולוגיה שעוד לא התבגרו, אלא דווקא כאלה שהתפכחו לפנינו.
כמה מהקבוצות החיות בצפיפות רעיונית ופיזית בעירנו דווקא מבקשות להדיר רגליהן מעמודי העיתון. חלקן בשל הפעילות האפלה ולפעמים הבלתי חוקית שהן מנהלות וחלקן ממניעי הצטנעות ושמירה על הפרטיות. כך, למשל, הירקון 70 היא קבוצה של מוזיקאים סמי מחתרתית, המורכבת מחברים קבועים ומתחלפים (חלקם אושיות מוכרות בעיר), שמצד אחד חולקים דירה מרווחת ברחוב הירקון כדי לעשות יחד מוזיקה בשביל הפאן ומצד שני לא זונחים את התרבות.
בעקבות תערוכת הגלובוסים בשדרות רוטשילד הוציאו חברי הירקון 70 פלייר שמוחה נגד ההתנהלות הלוקה של החברות שמימנו את התערוכה, בין היתר בשל ניצול עובדים והעלמת מידע שיטתית.
למרות שאיום הפינוי מרחף מעליהם תדיר, גם חברי הסקווט בפלורנטין, 15 במספר, מתרחקים מעיני הציבור ומעדיפים לחיות את חייהם בשקט תקשורתי. לפני כשלוש שנים פלשה הקבוצה לבניין ברחוב בן עטר ששימש בעבר כמקווה יהודי כשר, שיפצה אותו לרמת ראוי למגורים ומאז היא מנהלת שם מרכז תרבות שכונתי. לעיתים מתקיימות שם הופעות פאנק (לאחרונה הופיע שם אבישי אפרת מה- Famous People ), מוקרנים שם סרטים וילדי השכונה מגיעים לספוג שם אווירה.
להבדיל, בדרום העיר שוכנת הקומונה של גואל רצון. אם בשתי הקומונות הנ"ל ישנה אידיאולוגיה חברתית, במקרה של רצון (בשנות ה-50 לחייו) מדובר בחיי שיתוף שצריכים להדאיג את רשויות הרווחה. ברשות רצון שתי דירות. האחת ברחוב בלפור והשנייה בשכונת התקוה, שבה גרות עשרות נשים שנפלו בקסמו בצעירותן ושוכנעו לחיות עימו וללדת את ילדיו. למרבה הביזאר, שמות כל הילדים קשורים בצורה פולחנית זו או אחרת עם שמו של רצון.
אגב, אותן אמהות נחשבות ברישומי האוכלוסין כחד הוריות, דבר שמעניק להן משכורת חודשית מהמוסד לביטוח לאומי. לאחרונה ניסו רשויות המדינה לחקור את התופעה ואף להכריז על רצון כמנהיג כת, אך עד עתה לא נרשמו תוצאות משמעותיות בנושא.




אם עד עכשיו באידיאולוגיה חברתית עסקנו, קבוצת איפה דנה? ממלאת את המשבצת הקרחניסטית והמאגניבה של אמנים, סטייל "הפקטורי" האגדי של אנדי וורהול. למרות שעד לפני שנתיים היה אפשר לכנות אותם קומונה, הגיל עשה את שלו וחברי הקבוצה כבר לא גרים יחד, לא מנהלים משק בית משותף, אין להם אידיאולוגיה שמאחדת בין כולם והם אפילו לא יודעים להגיד כמה חברים בדיוק הקבוצה מונה. אבל מה שבטוח, פעילותם האמנותית-תרבותית באווירה המסיבתית עדיין מתקיימת.
אז איפה דנה? היא קבוצה של אמנים בסוף שנות ה-20 שלהם, שמנהלים סטודיו משותף בחלקה הצפוני של פלורנטין, בין מסגריות ונגריות, שם עובדים על פרויקטים משותפים במשך רוב חודשי השנה כבר קרוב לעשר שנים.

חלקם גדלו ולמדו יחד ברמת השרון וחלק אחר למדו וגדלו ביחד בירושלים.
אני מאמין: "איפה דנה? נולדה מתוך הרצון שלנו לעשות דברים ביחד", מספר שוצי, מעצב ואמן פלסטי. "מבחינה מקצועית כל אחד משתף בתחומו, יש בינינו אדריכל, איש מחשבים, שני אמנים ואנשי תיאטרון ומבחינה אישית אנחנו פשוט אוהבים אחד את השני".
חיי השיתוף: מתוך הרשימה הארוכה של הפרויקטים שאיפה דנה? חתומה עליהם ניתן למצוא את מיצג האמנות "ימה", שנערך השנונים בארץ, ובמסגרתו בנתה הקבוצה רפסודות שעליהן בתים מושטים שקישטו את המים עד קריסה. האמנות מאחדת אותנו, מצאנו האנגר בפלורנטין והפכנו אותו לסטודיו ולמגורים. כל אחד לעצמו וכולם ביחד. כרגע סיימנו לעבוד על פרויקט 'ימה בחופים שה' ואנחנו מתחילים לחשוב מה הלאה. עכשיו אנחנו במעין חודש חופש, כך שלא כולם נמצאים ביחד. מבחינת העבודה, ברגע שאנחנו לוקחים איזה פרויקט כמו בפסטיבל עכו או פסטיבל בת ים, אף אחד לא חייב לעשות כלום, אבל כל אחד יודע איפה הוא תורם בהפקה".
יתרונות מול חסרונות: "אין בסיס כספי או היררכי אז אין ויכוחים, אבל תמיד יש מישהו מאיתנו שמנהל את כל העניינים. כשעשינו למשל את 'ימה' היינו חודש וחצי בים, למרות שהיו חילוקי דעות, כי לפעמים קשה לאנשים לשמוע מחברים שצריך לתקתק עבודה. מצד שני, בגלל שאנחנו חברים הכל קורה בכיף".
מה אומרים השכנים: חושבים שאנחנו משוגעים ואופטימיים, אבל מכבדים את הנוכחות שלנו.
יום בחיי: אנחנו נוהגים לעשות יחד ארוחות שישי, גם עם בני הזוג של החברים, שבדרך כלל לוקחים גם חלק בפרויקטים.
כרטיס כניסה: כדי להיכנס לאיפה דנה? לא צריך אידיאולוגיה מיוחדת וגם לא לוותר על צורת החיים הנהנתנית בעיר, פשוט להתאים לאווירה הקולית ולבוא עם השראה אמנותית. שוצי: "הכל קורה מן אללה. אם צריך מישהו ספציפי לאיזה פרויקט, כמו שחקן או מוזיקאי, אז מגייסים. זה עניין של וייב -  יכול להיכנס בן אדם עם הווייב הנכון, להתיישב במקום הנכון וככה יוצא הדבר הנכון".
חוק בל יעבור: עוד לא נתקלנו ב"לא בא בחשבון" .
הפריט הכי משונה: הסטודיו עצמו הוא העניין. אנחנו מקיימים שם אירועים והשקות, עובדים, אוכלים ולפעמים גם גרים שם.




את החברים בדירת הפעילים בפלורנטין לא תמצאו בבתי הקפה והברים בעיר (כי אם הם רוצים לשתות משהו הם יכולים לעשות את זה בדירה ולא עם אנשים ומוזיקה שמוכתבים "מלמעלה"). לא תמצאו אותם משוטטים במרחבי צריכה שונים (כי הם קונים רק מה שהם באמת צריכים) או עובדים בארגון מוסדי כזה או אחר (כי זה חלק מהדיכוי). העשייה החברתית שלהם אינה עוד תחביב ולא פרק קצר של מרדנות מאוחרת, אלא חלק משמעותי ביותר בצורת החיים שבה בחרו לחיות, תוך ויתור כמעט מלא על מה שרובנו רואים כיום כתענוגות החיים.
הקומונה התגבשה לפני שלושה חודשים, כששמונה אקטיביסטים -  גברים ונשים, בני 30-19 שרק חלקם הכירו קודם לכן החליטו לייצר "מרחב שמעודד מעורבות חברתית, לעומת מרחב מדכא, שאנשים בדרך כלל חיים בו, זורמים עם הכיוון שמוכתב מלמעלה". החברים חולקים בנטל הכלכלי, מצמצמים בעלויות, נפגשים פעם בשבוע על מנת לשתף את החברים, ובעיקר חיים בסביבה תומכת של פעילים בעלי אידיאולוגיה חברתית דומה. למרות שלא כל החברים טבעונים הדירה טבעונית, מטעמים מוסריים, בריאותיים, אקולוגיים וחסכוניים.
אני מאמין: לעומת המקומות שמהם הם מדירים את רגליהם תוכלו למצוא את חברי הקבוצה, בדרך כלל עלומי שם, מאחורי פלייר מעורר מודעות שקיבלתם ברחוב או כמארגני פעילות מחאה מחתרתית כזו או אחרת שנקלעתם אליה בטעות בשעת לילה מאוחרת. בדרך כלל יהיה זה בנושאים של הגברת החופש והקטנת הריכוזיות בחברה, הפסקת הסחר בנשים, ניצול ילדים ואילוף בעלי חיים ונתינת מקלט לפליטים.
"המטרה המשותפת היא לעודד מעורבות חברתית ולחיות אחרת", אומר שי, חבר בקומונה. "יש אנשים שהולכים במסלול שנקבע עבורם מראש, ועסוקים רוב הזמן באיך להוציא כסף מאנשים אחרים בכדי לקנות דברים שאמורים להיות בחינם, כמו אוכל, מים ומרחב מחיה, או דברים מיותרים שמזיקים להם ולסביבה".
חיי השיתוף: כבר בכניסה לדירה אפשר להבין שהמקום צר מלהכיל שמונה אנשים, הישנים בשני חדרים (מזרן לצד מזרן לצד מזרן), אבל כנראה שאם כבר חולקים אידיאולוגיה, לחלוק מרחב מחיה משותף נראה עניין פעוט. בפגישות שבועיות הם מלבנים את הבעיות, משתפים בפעילות החברתית ומתכננים פעולות משותפות.
שי: "בקומונה העלות הכספית נמוכה ביותר כי מתחלקים בנטל הכלכלי. לכל אחד יש את כל הזמן לעשות עם החיים שלו מה שהוא רוצה, לממש את הצרכים האמיתיים שלו, את השאיפות והחלומות ולתרום לחברה. יש לנו מעט כסף, אבל השיתוף וההתייחסות לצרכים האמיתיים מאפשרים לנו לחיות ברמת חיים גבוהה ולהתחלק עם אחרים. אנחנו מקבלים למשל ממסעדות אוכל שנשאר להם בסוף היום ומחלקים אותו לאנשים ברחוב".
יתרונות: יש תמיד מי שיעזור, אתה מקבל תמיכה מצד אנשים שחושבים כמוך.
חסרונות: לפעמים יש הרבה רעש, וזה מפריע כשרוצים לישון או צריכים שקט. יש יותר בלגן וחוסר בפרטיות, למשל בקטעים אינטימיים או כשעצובים.
חובות: כל אחד מחויב לנקות את הכלים שלו, לעזור בניקיון ולהשתדל להשתתף בפגישות ובהוצאות.
זכויות: לעשות כל מה שאת/ה רוצה כל עוד זה לא על חשבון אחרים.
מה אומרים השכנים? השכנים נחמדים ותומכים. חלק מהם נמצאים הרבה אצלנו ופעילים איתנו. רוב הבניין הוא מעין קומונת חברים. הרבה מהאנשים חברים עוד מלפני שעברו לבניין ונכנסים באופן חופשי לדירות.
יום בחיי: לכל אחד מהחברים יש אורח חיים שונה. חלק קמים מוקדם וחלק מאוחר, חלק ישנים בלילה וחלק ביום, חלק לא נמצאים בבית כמה ימים בשבוע ואחרים פשוט באים והולכים.
כרטיס כניסה: כל מי שרוצה להיות פעיל לשיפור החברה, לא משנה באיזה נושא.
חוק בל יעבור: לא לוקחים סמים לא חוקיים, לא מעשנים בתוך הדירה, לא מכניסים אוכל לא טבעוני, לא דופקים פעילות חברתית של פעיל אחר.
הפריט הכי משונה: פרסומת של אל סם בחסות רשת בתי קפה והליכון מדרגות שמישהו הביא, למרות שיש לנו מדרגות ממש ליד הדלת.




חברי הקומונה העירונית החליטו לחיות יחד ללא גוף-על שילווה או יחנוך אותם. לפני שנתיים התאגדו תשעת חברי הקומונה בקרית שלום ומאז החלו בתהליך של בניית החיים המשותפים. הקבוצה שלהם -  חבר'ה בני 25-22 -  מורכבת מיוצאי שני גרעיני נח"ל שהחליטו להמשיך את צורת החיים גם לאחר השחרור מהצבא.
אני מאמין: מה שמחבר בין חברי הקבוצה זה לאו דווקא הפעילות למען החברה והסביבה (למרות שזה חלק בלתי נפרד מחיי היומיום שלהם), אלא אורח החיים השיתופי כרעיון, כאידיאולוגיה מנחה ואולי, מתוך איזשהו ניסיון למצוא מרחב מגונן מההתנהלות התאגידית ובתוך שצף החיים החומריים.
"אנחנו מנהלים חיי שיתוף מתוך אמונה באדם ובסוציאליזם במסגרת קבוצה אינטימית", מסביר דורון טימור, "ומתוך האמונה שמדובר בצורת חיים נכונה וראויה, שמהווה אלטרנטיבה לחיים המנוכרים שבחוץ. כולנו בוגרי תנועות נוער ומרביתנו בוגרי גרעין נח"ל שמאמינים באידיאולוגיה השיתופית.

"אנחנו פועלים במסגרות שונות במטרה להרחיב את השותפים הרעיוניים והפיזיים שיגיעו לשכונה. בשנתיים שאנחנו חיים כקבוצה קרו הרבה דברים שחלמנו עליהם, דברים שלא ממש התממשו בהתחלה".
חיי השיתוף: באופן יחסי, ושלא כמו בדירת הפעילים בפלורנטין, אפשר לטעות ולחשוב שהקומונה של קבוצת מפרש היא דירת שותפים רגילה; תנאי המחיה נוחים, החללים מרווחים והחדרים אפילו מסודרים.
"אנחנו גרים בשתי דירות בקרית שלום, מנהלים קופה משותפת ומקיימים מדי שבוע 'יום קבוצה', שבו אנחנו לומדים ומקבלים החלטות בעניינים שונים. מעבר לכך, בחרנו לעצמנו כמה משימות קבוצתיות בשכונה ומחוצה לה, כמו הדרכת גרעינים צעירים יותר. כרגע אנחנו עובדים על הקמת מכולת שיתופית בקרית שלום ופותחים קורס להעברת ידע אלטרנטיבי בנושאים של חברה וכלכלה לתושבי השכונה הבוגרים. אחד מחברי הקבוצה משמש כגזבר והחלטות עקרוניות מתקבלות בימי הקבוצה. כל המשכורות נכנסות לחשבון המשותף וכל אחד מקבל תקציב אישי מדי חודש".
יתרונות מול חסרונות: היתרון הגדול הוא הגשמת רעיון השיתוף, שמייצר חיי חברה משמעותיים ומספקים, יכולת להשפיע ולשנות ואלטרנטיבה לחיי הניכור. במקרים מסוימים, העובדה שחברי הקבוצה מעורבים בהחלטות האישיות מעיקה ומורכבת.
זכויות מול חובות: אין עניין של חובות אלא של מחויבות לחברי הקבוצה. הזכות המרכזית היא לחיות בצורה שיתופית, להגשים בכך את האידיאולוגיה הפרטית והקבוצתית ולחוות חברים בצורה משמעותית.
מה אומרים השכנים: אוהבים ומפרגנים.
יום בחיי: אין סדר יום קבוע אבל פעם בשבוע ישנו "יום קבוצה" -  יום שלם שמוקדש לקבוצה שבמהלכו אף אחד לא עובד או לומד.
כרטיס כניסה: התנאי היחיד הוא רצון משותף של שני הצדדים. רק השבוע החלטנו עקרונית על צירוף שלושה חברים חדשים במהלך החודשים הקרובים.
חוקי בל יעבור: אין. לדברי החברים, הכל נתון לשיחה ולדיון.
הפריט הכי משונה בבית: ספריה עם מאות ספרים ופח קומפוסט.

כמו על כל דבר בעל דימוי קוּלי, כך גם על החיים בקומונות הספיקו להיבנות ולהתנפץ מיתוסים רבים. חלקם מעוררי קנאה, חלקם מעוררי השראה, אבל כנראה שעל כולם נבנו סיפורים שקצת עיוותו את המציאות.
אחד המיתוסים היותר זוהרים, שפיאר צהובונים והיווה השראה לספרים ולסרטים, היה ה"פקטורי" של אליל אמנות הפופ אנדי וורהול. וורהול, שהיה קולנוען וגרפיקאי, ניהל קומונת אמנים בלב ניו יורק של אמצע שנות ה-60 הסוערות, שקיבלה את השראתה מעולם התקשורת על סממניו וסמליו. על הקירות התנוססה דמותה של מרילין מונרו, פרסומות קיבלו קריאה מחודשת ובחלל המקום צולמו סרטים המנוגדים כמעט לכל חוק קולנועי.
מעבר לשפה האמנותית החדשה שהביא וורהול, הסטודיו עצמו התפרסם בזכות סיפורי הפריצות שאפיינו אותו, חיי מין מפוארים וקולקטיביים וכמובן שימוש בלתי מרוסן בסמים.
מעט מאוחר יותר על ציר הזמן, בתל אביב התוססת של שנות ה-70, נולדה קומונה באותה הרוח שכונתה העין השלישית. גם אותה סבב אבק כוכבים והילת הפריצות עיטרה את שמה. מיקומה ברחוב דיזנגוף, סמוך לקפה כסית, רק חיזק את המיתוס. היה זה ביתם של האמן ז'ק קתמור והדוגמנית אן טוכמאייר, שגם בהקשר אליו השמועות מתארות אורגיות המוניות, יחסים פתוחים בין בני הזוג ול.ס.ד כחלק מהאידיאולוגיה האמנותית, כזה הפותח את התודעה ומקדם אנשים בדרכם להיות אמנים.
קתמור, שנחשב למעין גורו, היה נודע בביקורים תכופים שערכו אצלו אמנים בהתהוות לצורכי ייעוץ והכוונה. עם השנים עלתה הסברה שהסתובבות בעירום חלקי בבית היא לא בדיוק אורגיה, שמקום שיושבים בו הרבה חברים כל הזמן הוא לא בדיוק קומונה ושאדם בעל קסם אישי ואישיות סוחפת הוא לא בהכרח גורו. כל שנותר למי שלא היה חלק מהמציאות הפרועה של תל אביב הוא להחליט לאיזו מהגרסאות מתחשק לו להאמין.




כששאלתי מה מחבר את חברי הקומונה יחד, ענה לי קים שר בנחרצות: שירה ומהפכה. את העניין המהפכני כבר התרגלתי לשמוע מחברי קומונה שונים, אבל שירה? כנראה זה מה שמייחד את מי שעבורם הבסיס לחיים משותפים הוא לימודים המתבססים על מקורותיה של התרבות היהודית. בישיבה החילונית מתנהלות מספר קבוצות שחיות חיי שיתוף. חברי הקומונה בשכונת שפירא מכירים כבר ארבע שנים, ולאחר מספר תהפוכות שעברו בחיי הקומונה המקורית (עזיבה של חברים את העיר או את אורח החיים) הם נותרו שלושה -  שתי נשים, עדי פורן ועידית בן פורת וגבר, קים שר, כולם בני 22.

אני מאמין: "אנחנו מאמינים שלא צריך לברוח מהמציאות, אלא לנסות לשנות אותה", אומר שר. "האידיאולוגיה שמחברת אותנו היא האידיאולוגיה הסוציאלית, שמנסה לבנות חיים יותר שיתופיים. אין משמעת תנועתית שקובעת אידיאולוגיה מסוימת בשום כיוון".
חיי השיתוף: החיים השיתופיים של החברים בקומונה מתבטאים בשיתוף כלכלי, בעשייה פוליטית משותפת ובערבי לימוד משותפים. "לאחרונה הקמנו מטה מאבק נגד הפרטת בתי הסוהר", מספר שר. "בנינו אתר אינטרנטי, אנחנו עורכים אירועי מחאה ומקיימים ימי עיון בנושא".
אבל מה שמבדיל אותם מקומונות אחרות הוא הדגש על הלימודים המשותפים. "החיים המשותפים שלנו מוכנסים לתוך הלימודים והפוך. לדוגמה, אם יש שיעור על תיאוריות בחינוך אנחנו נותנים דוגמאות מחיי היומיום, כמו אירוע דומה שקרה למישהו בתנועה, ולפעמים דרך הלימודים התיאורטיים פותרים דילמות אמיתיות".
יתרונות מול חסרונות: קודם כל זה נותן כוח, בסיס חזק להתמודד עם הקצב המטורף של החיים בחוץ. אנחנו לוקחים את הדברים באיזי בגלל הביטחון הכלכלי והביטחון שהבית נותן. זה איזשהו עיסוק ולימוד על דברים שמעניינים את כולנו, ובנינו מסגרת שמאפשרת לנו להתייעץ ולדון בסוגיות משותפות וליצור איזושהי מראה שאתה מדבר אליה כל הזמן, על בחירות שאתה עושה. מצד שני, יש ויתור על הנוחיות והאנוכיות ועל ההתקדמות האישית. זה שאני נאלץ לאכול עוגת שוקולד בלי חלב (בגלל עדי הטבעונית -  ל.ל) זה ויתור רציני.
זכויות מול חובות: לדאוג לתחזוקה של הבית -  זהו.
מה אומרים השכנים: השכנים שלנו מדהימים. יש לנו שכן שגר למטה, יווני בן 70, שכל הזמן עולה לבדוק אם אנחנו צריכים משהו. בשכונת שפירא מאוד אוהבים שיש התחדשות של צעירים. זו תופעה שנותנת תקווה, ולמרות שהם לא יודעים מה אנחנו עושים רוב השכנים מאירי פנים.
יום בחיי: מלבד היומיים בשבוע שבהם לומדים ביחד אין לחברי הקומונה סדר יום קבוע. כל אחד עובד לפרנסתו (מלצרות, נקיון בתים, בייביסיטר וכל מה שבא) וגם עבודות מספקות חברתית. קים למשל הוא מדריך סיורים בשכונות דרום העיר ועדי עובדת בקן של המחנות העולים. "חוץ מהפעילות הזו, אנחנו עורכים קבלת שבת משותפת ויוצאים ביחד לבלות".
כרטיס כניסה: כל מי שהמציאות לא טובה בעיניו ורוצה למצוא אלטרנטיבה משותפת.
חוק בל יעבור: אין.
הפריט הכי משונה: תמונה של כל הקבוצה עם מוקי צור על הדשא בקיבוץ.

לכתבה המלאה במקור